עומר פרצ'יק

שמי עומר פרצ'יק, יזם וסטודנט באוניברסיטת תל-אביב למשפטים וראיית חשבון. מנוסה בתחום השיווק באינטרנט. מתעניין מאוד בעולם היזמות והאקו-סיסטם של תעשיית ההון סיכון. המטרה של הבלוג היא לעורר שיחות מעניינות ומאתגרות בנושאי יזמות, טכנולוגיה ושאר ירקות. אני מקווה שתהנו ותשתלבו בשיחה :)

רוצה לדעת עלי מעט יותר?

4 תגובות לפוסט : “ביקורת הורסת ביקורת בונה”

1. מאת אפי פוקס:

   24/08/2009 בשעה 14:17

   מקווה שלא יצאו לי יותר מידי קלישאות בתגובה אחת:
   1. מי שלא יודע להתמודד עם החום שלא ייכנס למטבח.
   2. בניינים לא טובים, ראוי להרוס, ולא לשפץ.
   3. אני מסכים שצריכים לתת אקשן אייטמס. אבל דיברתי על נושא אחר לגמרי. אני פוגש אנשים שיוצאים מפגישות / תחרויות ואומרים לי "היה אחלה, ממה טוב". ואני מבין שהם חיים בסרט שלא באשמתם. ראיתי את זה במו עיניי ושמעתי במו אוזניי מה אמרו עליהם אותם שופטים מאחורי הקלעים. למה? כי השופטים לא רוצים לצאת לא נחמדים.
   4. "האינטרס הכללי לצמחיה לימוד וגדילה אישית של היזם" מעניינת לי את יודע את מה. מה אני, אבא שלו? יושבים בקהל עשרות צופים שמסתכלים על המוניטין שלך וכמהים לכושר האבחנה שלך ואתה מקלקל את זה עם אחריות על מה היזם ירגיש?
   5. אף אחד לא מגיע לשום במה בתור נציג של שום תעשייה. הייתי במספיק כנסים כשראיתי גם מישהו שידעתי שמושקע בחברה מדבר כשופט בתחרות בלי שום גילוי נאות. מי שלא מסוגל לקבל ביקורת שהיא לא קוציל'ה פוציל'ה שלא יגיש את עצמו לתחרות, ושלא ישלח אליי את המוצרים שלו. מי שלא יודע לתת ביקורת שהיא לא קוצי'לה פוציל'ה- שלא יציג את עצמו כמומחה לענייני כלום.
   6. ישראל נתברכה באלפי יזמים. כמה אלפים מתוכם מונעים מתוך קורסי יזמות, קורסי ניו-אייג' סמי עסקיים ועוד בעלי אינטרסים. מי שמניע את התעשייה הזו הם המשקיעים (קרנות בעיקר) שנוח להם עם עשרות עובדי חינם שמייצרים מיזמים על חשבונם ועל זמנם בלי תשלום. מתוך כל המיזמים. 70% יכולים לסגור את הבסטה בשלב המצגת. אבל לא. אף אחד לא אומר להם את זה. כי למה להם? הם יקנו 50% מהמיזם, כמו איזה דוד טוב מאמריקה שכולנו מכירים, בגרושים, ואז יזרקו אותו בלי לשלם אפילו את הגרושים אחרי שהיזם קרע את התחת בחינם. הגיניוס היהודי מעניין את אתה יודע מה לכולם בתעשייה הזו. והסולידריות הזו, אם יצא לך להתקבל בה, היא לא יותר מאחלה מארקטינג ליין שלא קונה אותי.

   אגב, כל מי שאומר שהוא רוצה ביקורת בונה ולא ביקורת הורסת זה מישהו שלא יודע לקבל ביקורת, בונה או הורסת.

   אוף רקורד- עיצוב ממש יפה לבלוג. אחד המרשימים שנתקלתי בהם.
2. מאת ליאור שיאון:

   24/08/2009 בשעה 16:20

   אני גם אנצל את פורמט הנקודות אם אפשר.. הפניה היא כמובן לא אליך עומר אלא ל"יזם":

   1. נכון אבל לא מציאותי. אדם עם הרבה נסיון, נותן מזמנו, כשרונו ומקצועיתיותו, אבל הוא לא בהכרח בא לפתור לכולם את הבעיות. אם אתה מגיע עם רעיון לא טוב, יכול להיות שיתחשק לו לשבת איתך ולמצא פתרון טוב, יכול להיות שהוא עסוק מדי. רעיון טוב לא תמיד קופץ בשניה של מחשבה.. ברור שעדיף לתת פתרונות וביקורת בונה, אבל אם אין – עדיף ביקורת אמיתית מחיוך מנומס, ואם זה קשה לך, אל תהיה יזם.

   2. הערך שביקורת שלילית מעלה הוא כפול: הרעיון שלך מחורבן, וכדאי שתחשוב על דרך טובה יותר לפתור אותו, והדבר השני הוא שתדע, שתמיד יהיו אנשים שיחשבו שהרעיון שלך מחורבן (רשת חברתית לסטודנטים? מה? זה לא יעבוד!) – אבל אתה צריך להאמין במה שאתה עושה ולהבין שלא כולם יסכימו איתך.

   3. ראה 1.
   4. זו בדיוק הבעיה. מגיע בן אדם עם נסיון – מוכן לתת את הנסיון שלו, האם הוא אחראי על ציפור נפשו של היזם?
   5. יש גם כאלה, אני מסכים, ויש כאלה שנותנים לך את נקודת השקפתם כאנשי מקצוע עם נסיון. אתה כיזם צריך לבחור למי להאמין.
   6. ממש לא, היא מורידה את כמות היזמים אבל מעלה את כמות המיזמים הטובים, מונעת בזבוז זמן וכסף של היזמים והאנשים מסביבם.

   כל מה שאמרתי מסוכם בפשטות בוידיאו הזה:

   http://www.youtube.com/watch?v=unkIVvjZc9Y
3. מאת anni:

   25/08/2009 בשעה 14:23

   nice post
4. מאת זיגמונד:

   16/09/2009 בשעה 17:00

   עומר, גם אני, בהגיעי לבלוגוספירה לפני כחודשיים, זכיתי לביקורות לא יותר מדי אוהדות. העניין הוא, שלפי גישתי אין דבר כזה "ביקורת בונה", בעיקר בימי המדיה החברתית בהם ללקוח הפוטנציאלי שלך ובעצם לכל מי שנחשף למה יש את האפשרות לבטא את שביעות או אי שביעות רצונם ממנו .

   נכון, יש נימות ודרכים שונות כדי לאמר את מה שאנו רוצים לאמר, ומומלץ לרוב לכלול גם המלצות או הצעות לשיפור – אבל לפעמים כדאי מאוד לחזור לנקודת האפס (ראה את הבדלי הניסוח שלי ושל אפי "בניינים לא טובים, ראוי להרוס, ולא לשפץ"), סת' גודין כותב בדיוק על החשש של חברות חדשות להודות בטעויות שנעשו.

   הפואנטה היא שביקורת באה ממקום כלשהו, מצורך או מהרגשה של אנשים – בין אם היא בונה, הורסת, לקקנית, חיובית או שלילית – או שאנשים אהבו את מה שיש לך להציע (ואת איך שאתה מציע אותו), או שלא.

   עכשיו תורך לבחור איך להתעסק עם אלה שלא. פינס 140 טעתה כאן, ובגדול, לדעתי האישית.

   זיגמונד