פרדיגמת הבחירה החופשית ורשת האינטרנט

פורסם בתאריך : 23.10.2008 // אינטרנט // אין תגובות »

כדי להפיק את ההנאה המקסימלית מהפוסט הזה אני ממליץ לעשות קצת שיעורי בית. כשאני אומר שיעורי בית אני לא מתכוון לתרגילים וחוברות אלא לצפייה בהרצאה המרתקת של בארי שוורץ על פרדיגמת הבחירה החופשית ב-TED (שהוא כאמור אחד האתרים האוהבים עלי).

מי שלא צפה עד היום מוזמן לצפות בהרצאה ואז לגלול למטה להמשך הפוסט:

סיכום בנקודות של ההרצאה:

כל חברה שואפת למקסם את רווחת האזרחים ( Welfare ). על מנת להשיג את המטרה הזו על כל חברה למקסם את החופש של האדם הפרטי – הווה אומר להרחיב את האוטונומיה. האוטונומיה נתפסת כדבר טוב כשלעצמו, חיונית להגדרה העצמית וקריטית להגשמה העצמית. הדוגמה הבסיסית (The official dogma) היא שככל שניתנות לנו יותר אופציות לבחירה כך אנחנו ממקסמים את האוטונומיה שלנו (יותר אופציות -> יותר חופש -> רווחה מקסימלית). עולה השאלה האם הגדלה משמעותית של כמות האופציות משיגה רק אפקטים חיוביים או שיש לה גם השפעות שליליות.

משום שרבים עוסקים ביתרונות של התפישה ולכן בארי שוורץ בוחר להעלות שתי השפעות שליליות שלה:

1. ההשפעה הראשונה היא שככל שיש לנו יותר אופציות הבחירה עצמה נעשית קשה יותר. במקום שהמגוון יעצים את תחושת החופש הוא מביא בעיקר לשיתוק (יותר מידי אופציות -> חוסר יכולת לבחור).
2. ההשפעה השנייה היא שככל שיש לנו יותר אופציות לבחירה, הסיפוק שלנו מהבחירה נפגע ואנחנו הופכים לפחות ופחות מאושרים מכמה סיבות:

• בחירה שלא ממלאת אחר כל הציפיות שלנו אנו תוביל לתסכול על כך שלא השכלנו לבחור באופציה הטובה והנכונה ביותר עבורנו (שכן ידוע היא קיימת).
• הבחירה כשלעצמה מהווה סוג של פשרה מובנית שכן ברגע שבחרנו משהו בעל יתרונות A ו – B זה אומר בהכרח שלא בחרנו משהו עם יתרונות C ו- D.
• ככל שיש יותר אופציות לבחירה רמת הציפיות עולה במקביל. וכך, ככל שרמת הציפיות גבוהה יותר הסבירות שנתאכזב גבוהה יותר.
• אם עד היום יכולנו להאשים את "העולם" בכך שאין מספיק אופציות, במצב החדש כל טעות שנעשה תוביל להלקאה עצמית שכן האחריות על הבחירה הלא מוצלחת מוטלת כעת על כתפינו.

לסיכום, מגיע בארי שוורץ לתובנה מעניינת (והצינית) על סוד האושר כשלדעתו האושר מבוסס על ציפיות נמוכות

אחרי הקדמה ארוכה במיוחד וסיכום זריז של ההרצאה תרשו לי לגשת ללב העניין שעליו רציתי לדבר. רשת אינטרנט היא כלי כמעט בלתי מוגבל מבחינה גיאוגרפית, היא זמינה כמעט בכל מקום ובכל זמן (בטח ובטח שכך יהיה בעתיד עם פריסת רשתות ה-Wimax- והשימוש בOLPC). אחד האפקטים הכי משמעותיים של החדירה שלה לכל תחומי החיים שלנו הוא ההרחבה אדירה של החופש לבחור. כל גולש יכול לבחור בין מספר הולך וגדל של חלופות כמעט בכל פעולה שירצה לבצע בין אם זה לארגן אלבום תמונות Flickr, Photobucket, Picasa וכו'. ובין אם זה ליצור אינטראקציה עם חברים Facebook, MySpace, Bebo וכו'.

בהמשך להרצאה השאלות שיש לשאול לגבי עולם האינטרנט הן:

• האם תהליך ההנגשה של כל אתרי האינטרנט אכן יהפוך את העולם למקום טוב יותר?
• האם יש צורך במבחר כ"כ רחב?
• האם אנו מעדיפים את הכמות על פני האיכות? את האנשים למאושרים יותר?
• ובסופו של דבר, האם החשיפה לשירותים כלים ואתרים רבים כל-כך באמת ממקסמת את האוטונומיה שלנו?

אני חושב שלשאלות שהצגתי יש המון תשובות אפשריות ואני אציג רק כמה מאלה שעלו לי

(וכמובן שאשמח מאוד לפתח דיון עליהן ולשמוע את דעתכם למטה בתגובות) :

שאלת ההנגשה

קודם כל ברמה העקרונית אני חושב שאין שום צל של ספק שהעולם יהפוך למקום טוב יותר ככל שנעמיק את החדירה של האינטרנט המהיר לאזורים נחשלים. הרי כאנשים נאורים כולנו מסכימים שלכל ילד וילדה מסביב לגלובוס מגיעה הזדמנות לחיים טובים יותר והאינטרנט יפתח בפניהם עולם חדש של הזדמנויות.

שאלת המבחר

האבולוציה של הרשת

באשר לשאלת המבחר לדעתי האבולוציה של הרשת רק משפרת את איכות הכלים שאנחנו משתמשים בהם. ככל שאנחנו נחשפים לכלים רבים יותר אנחנו בוחרים בכלים הטובים ביותר, או לפחות בעלי יתרון יחסי עבורנו לעומת כלים אחרים (אפשר להסתכל על זה כאבולוציה של הרשת). גם אם הכלי לא מתאים לצרכים שלנו תמיד אפשר להחליף כשההנחה היא שרוב הכלים שאנחנו משתמשים בהם הם בחינם והמעבר לא מוביל להוצאה כספית.

עידן הרשת הסמנטית והפרסונליזציה Web 3.0

אספקט נוסף של שאלת המבחר היא הרשת הסמנטית וההשפעה שלה על המבחר שמוצג לנו. חלק ממה שהרשת הסמנטית מייצגת עבורי היא את היכולת לבצע פרסונליזציה ברמה גבוהה של תכנים כלים ושירותים וכך בעצם מצד אחד להרחיב באופן משמעותי את כמות האופציות אך בו זמנית גם לסנן בצורה פרסונלית ונקודתית רק את מה שהכי מתאים לפרופיל הגלישה האישי שלנו. כלומר יש יתרון בכמות גדולה, אך בכדי לא לאבד את היתרון הזה יש צורך גם בסינון יעיל ומותאם אישית.

שאלת ההעדפה של כמות על פני איכות

אני חושב שבגלל שלכל אחד מאיתנו יש צרכים שונים, העדפות שונות ופריזמות שונות דרכן אנחנו רואים וחווים את האינטרנט בהחלט יש הצדקה לכמות גדולה מאוד של חלופות לכל שירות תוכן או כלי שיש באינטרנט. ריבוי השפות, תרבויות, מינים ותחומי עניין מצדיקים ורסטיליות אפליקטיבית. בנוסף אני חושב שמשום שהאינטרנט הוא פלטפורמה דמוקרטית ופתוחה בעיקרה עקרונות השוק החופשי חלים עליה בצורה מובהקת למדי וכל עוד לא הגענו לשיווי המשקל הראוי ברמת הביקוש וההיצע ראוי שיכנסו שחקנים מרובים ככל האפשר. מצד שני אפשר לומר שמה שאני אומר הוא סוג של התכחשות למה שקורה היום בעולם הפיננסי הממונף וחסר המעצורים שקורס לאיטו. שרק גדילה מבוקרת מפוקחת ומדודה יכולה בסופו של דבר להביא לצמיחה בריאה ויציבה לאורך זמן.

שאלת האושר – האם נהפוך למאושרים יותר?

האמת שזו שאלה רחבה הרבה יותר מהאינטרנט אבל אנסה לענות עליה בכל מקרה. האושר הוא באמת יחסי למידת הציפיות שלנו, אני חושב שאם היינו יכולים לבחון אושר ברמה אובייקטיבית אז אפשר היה לומר שעל פי כל הפרמטרים הקרים של התאמה והלימה לצרכים אנחנו אנשים מאושרים יותר, אך משמדד האושר אינו נמדד אובייקטיבית כנראה שזו תישאר שאלה עלומה שכל אחד יצטרך לברר עם עצמו.

שאלת האוטונומיה – האם אנחנו ממקסמים את האוטונומיה שלנו?

אני מעריך שההרחבה והצמצום שדיברתי עליהם לפני מספר פסקאות הם אכן המודל שיעזור לנו למקסם את האוטונומיה שלנו ברשת. ככל שהאוטומציה תהפוך פרסונלית יותר כך עקרון היד הנעלמה (שיש הטוענים שנקצץ עד דק במשבר הפיננסי האחרון) יפעל בצורה אופטימלית יותר ויאפשר לכל אחד ואחת מאיתנו למקסם את פוטנציאל הרווחה הגלום ברשת האינטרנט.