האם קרנות הון סיכון יורקות לבאר ממנה הן שותות?
פורסם בתאריך : 16.12.2009 // הון סיכון // תגובה אחת»
בעקבות הפוסט של גיא הורוביץ מקרן הון הסיכון ג'ימיני שפורסם בחורים ברשת רציתי לשתף אתכם בסוגיה שעלתה לראשי.
מעניין אותי לדעת אם קרנות הון הסיכון רואות לנגד עיניהן גם את האינטרס של הרוכשים כשהן מוכרות את חברות הפורטפוליו (הסטארטאפים שלהן) בעשרות או מאות מיליוני דולרים? האם הקרנות רואות כחלק מתפקידן יצירת סינרגיה בין הנרכשים לרוכשים בטווח הארוך?
אתן דוגמא שתבהיר את כוונתי. כשוורן באפט רכש את מניות של גודלמן סאקס בחמישה מיליארד דולר הוא הסכים לקבל את כל תוכניות התמריצים והאופציות שהיו באותו זמן בחברה אך במקביל דרש שלכל בעלי האופציות והמניות תהייה אפשרות למכור את מניותיהם רק עשר שנים מאוחר יותר (ממועד מימושן המקורי) וזאת על מנת שלעובדים לא יהיה אינטרס לנפח את ערך המניה באמצעות השאת רווחים בטווח הקצר (אחת הסיבות העיקריות למשבר הפיננסי שאותו אנחנו חווים).
בענייננו עולה השאלה האם קרנות הון הסיכון צריכות לחשוב גם על האינטרסים של הרוכשים ברמת הקיימות (sustainability) ולעזור לחברות הרוכשות לנהל ולתחזק את מרכזי הפיתוח שלהן בישראל (לפחות ברמת האסטרטגית)? האם לאור כשלי המיזוג והרכישה הרבים בשוק אין סכנה של צמצום מספר עסקות המיזוג והרכישה (M&A) של סטארטאפים ישראלים?
טענה נגדית יכולה להיות שקרנות הון סיכון הן גוף פיננסי שבסופו של דבר צריך לייצר תשואות עודפות על השוק בשל הסיכונים שהן לוקחות בהשקעות שהן מבצעות אבל האם ייתכן שהקרנות יורקות לבאר שממנה הן שותות?
