פוסטים שתוייגו תחת ‘מיזוגים ורכישות’

אסטרטגיית הצמיחה החדשה של סטארטאפים?

פורסם בתאריך : 05.02.2010 // יזמות // אין תגובות »

המודל הבסיסי של עולם ההון סיכון והסטארטאפים הוא שמשקיעים בסטארטאפ סכום מסויים של כסף, הסטארטאפ גדל, צובר לקוחות, הכנסות ומקווה שביום מן הימים תבלע אותו איזו חברת ענק (מייקרוסופט, גוגל, יאהו סיסקו ואחרות). במשך הרבה מאוד זמן מקור הצמיחה העיקרי של סטארטאפים היה ההון האנושי והעבודה הקשה. ברמה הלוקאלית היו בישראל גם הרבה מאוד סטארטאפים שמעבר להון האנושי ועבודה המאומצת הייתה להם גם טכנולוגיה יוצאת דופן (הרבה בזכות הצבא).

בשנתיים האחרונות יצא לי לראות מספר מקרים שבהם סטארטאפים קטנים וצעירים יחסית רוכשים או מתמזגים עם סטראטאפים (משיקים \ דומים \ משלימים) ובעצם "משיגים" את הצמיחה שלהם ממקורות חיצוניים ובעזרת המימון של המשקיעים.

מיזוגאחת הסנוניות הראשונות שאני זוכר לתופעה הזו הייתה הרכישה של סיסמיק את טווירל לפני כמעט שנתיים. מאז, רכשה סיסמיק גם את פינג.פמ והפכה מ"טוויטר לווידאו" למסנג'ר 2.0 שבאמצעותו אתה מנהל את הפעילות החברתית שלך בפלטפורמות השונות (ועל השינוי הקיצוני בחזון והסתגלנות המרשימה של לואיק לה מאר אכתוב מתישהו פוסט בעתיד). דוגמא נוספת היא טוויטר שרכשה את Summize (שהיום מהווה מנוע החיפוש של טוויטר) עוד הרבה לפני שאשטון איים בדינג דונג דיטש בביתו של טד טרנר.

לדעתי, מהלכים שכאלה עושים הרבה שכל ברמה העסקית. כפי שאני רואה את זה יש המון פוטנציאל בביצוע מיזוג בין סטארטאפים בתחומים משיקים (באמצעות מנגנון של החלפת מניות) גם ברמת ההישרדות וגם ברמת ההסתברות להצלחה (באין אם הצלחה היא אקזיט או חברה גדולה). אם הייתי צריך לסמן את התקופה האידאלית לביצוע עסקאות מסוג זה סביר להניח שהייתי בוחר את התקופה שלפני שנה, כשרוב הסטארטאפים שנותרו מבועת ה WEB 2.0 נותרו במצב פיננסי קשה מצד אחד ושרבים מביניהם היו מהסוג של Me tooמצד שני.

כדוגמא, אפשר לנסות להבין מדוע נוקונומי (שנרכשה לא מזמן ע"י לייבפרסון במחיר שמהווה הפסד למשקיעים) וקליקטייל (שתבדל לחיים ארוכים) – לא התמזגו. למי שלא מכיר, מדובר בשתי חברות סטארטאפ בתחום ניתוח התעבורה באתרים וניתוח פעולות גולשים (אנליטיקס) שיושבות בישראל, פועלות באותו שוק וצריכות לייצר הצעה אטרקטיבית לאתרי אינטרנט בכל העולם. בהינתן משבר פיננסי אשר משפיע על יכולות גיוס המימון, צבירת העסקאות והעסקת העובדים נראה שמיזוג, על אף היותו מנוגד לאינסטינקט הבסיסי של היזמים, יכול להיות הצעד החכם ביותר לשם ההישרדות.

מעניין לראות איך המודל המקורי של צמיחה אורגנית של סטארטאפים משתנה לנוכח המציאות המשברית שבה אנחנו נמצאים כיום וכיצד סטארטאפים צעירים מתנהלים כאילו היו חברות ענק וצומחים באמצעות רכישות.

מה דעתכם על התופעה?

האם קרנות הון סיכון יורקות לבאר ממנה הן שותות?

פורסם בתאריך : 16.12.2009 // הון סיכון // תגובה אחת»

בעקבות הפוסט של גיא הורוביץ מקרן הון הסיכון ג'ימיני שפורסם בחורים ברשת רציתי לשתף אתכם בסוגיה שעלתה לראשי.

מעניין אותי לדעת אם קרנות הון הסיכון רואות לנגד עיניהן גם את האינטרס של הרוכשים כשהן מוכרות את חברות הפורטפוליו (הסטארטאפים שלהן) בעשרות או מאות מיליוני דולרים? האם הקרנות רואות כחלק מתפקידן יצירת סינרגיה בין הנרכשים לרוכשים בטווח הארוך?

אתן דוגמא שתבהיר את כוונתי. כשוורן באפט רכש את מניות של גודלמן סאקס בחמישה מיליארד דולר הוא הסכים לקבל את כל תוכניות התמריצים והאופציות שהיו באותו זמן בחברה אך במקביל דרש שלכל בעלי האופציות והמניות תהייה אפשרות למכור את מניותיהם רק עשר שנים מאוחר יותר (ממועד מימושן המקורי) וזאת על מנת שלעובדים לא יהיה אינטרס לנפח את ערך המניה באמצעות השאת רווחים בטווח הקצר (אחת הסיבות העיקריות למשבר הפיננסי שאותו אנחנו חווים).

בענייננו עולה השאלה האם קרנות הון הסיכון צריכות לחשוב גם על האינטרסים של הרוכשים ברמת הקיימות (sustainability) ולעזור לחברות הרוכשות לנהל ולתחזק את מרכזי הפיתוח שלהן בישראל (לפחות ברמת האסטרטגית)? האם לאור כשלי המיזוג והרכישה הרבים בשוק אין סכנה של צמצום מספר עסקות המיזוג והרכישה (M&A) של סטארטאפים ישראלים?

טענה נגדית יכולה להיות שקרנות הון סיכון הן גוף פיננסי שבסופו של דבר צריך לייצר תשואות עודפות על השוק בשל הסיכונים שהן לוקחות בהשקעות שהן מבצעות אבל האם ייתכן שהקרנות יורקות לבאר שממנה הן שותות?

קיימות

viagra