יש מותגים זיגזג
פורסם בתאריך : 11.02.2010 // מיתוג // 5 תגובות »
ידוע לכל שתעשיית המיתוג היא תעשייה שצומחת בעשרות עד מאות אחוזים מידי שנה ומושקעים בה משאבים אדירים. ברמה הכלכלית המותג הוא גביע הקדוש של היצרנים. בשווקים משוכללים, יצרנים מסוגלים להשפיע על קבלת ההחלטות של הצרכן באמצעות השקעה במיתוג תוך עידוד צריכה אי-רציונאלית. אי-הרציונליות בהקשר זה מהווה אינטרס מובהק של היצרנים שכן באמצעותו הם מסיטים את התחרות על כיסו של הצרכן מהמאבק על המחיר הנמוך ביותר (מלחמת מחירים) או הרצון לספק לו ערך מוסף (השקעה במחקר ופיתוח) אל עבר פיתוח המוניטין ובכך ממשיכים להשקיע ב"נכס" ומונעים בזבוז של "הוצאות מיותרות" וסלחו לי על ההקדמה הסמי-חשבונאית.
Branding Done Right –The Story of Apple
אפל היא כנראה אחת הדוגמאות הכי פופולאריות למותג רב עצמה.אפל 
מנכ"ל אפל, סטיב ג'ובס, והאנשים שסביבו הצליחו לייצר באופן מעורר השראה (או שלא) קהל של לקוחות שמתפקד כמעט ככת של אוונגליסטים באמצעות מספר מצומצם של מרכיבים: המרכיב הראשון הוא המוצרים יוצאי הדופן שאפל מייצרת אשר לרוב אינם מהווים חדשנות טכנולוגית אך משנים באופן מהותי את השוק שאליו הם שייכים (אייפוד בשוק המוזיקה, אייפון בשוק הסמטארטפונים והאייפד (?) בשוק הטאבלטים). המרכיב השני הוא הבידול והמיצוב של המכשירים של אפל הן באמצעות העיצוב המרשים והן באמצעות השפה השיווקית המציגה את בעלי המוצרים של אפל כאליטיסטים –"או שאתה mac או שאתה pc". המרכיב השלישי הוא הנכס הגדול ביותר של אפל שעונה לשם "סטיב ג'ובס". ג'ובס משכתב את תורת הניהול ובמו ידיו מצליח לנצח על התזמורת שמשנה פרדיגמות או לפחות גורמת לנו לחשוב כך. לסיכום, המותג של אפל הוא מותג שנבנה על נכסי החברה, עקרונותיה, ומסריה
Branding Done Wrong
מהצד השני של המתרס קיימים כל אותם המותגים שמנסים לרכב על מרכיבים חיצוניים ולנכס לעצמם את החוויות, התחושות וסביבת היומיום שלנו. זה מתחיל בחברות הכבלים, הלווין והסלולר שמיתגו את עצמן באמצעות שמות גנריים (YES, HOT או Orange) ועד תנובה ובזק שמנסות לנכס לערך המותג שלהן את המבצר האחרון שלנו – הבית, המקום שבו אנחנו מרגישים בטוחים. המסקנה שלי מהמקרים הללו שבהם המותגים מנסים לנכס לעצמם ערכים באמצעות הסטת ערכים ורגשות מאובייקטים שונים ומשונים היא שהחברות הללו כנראה שלא מספיק מאמינות במוצר או השירות שלהם ובטח ובטח שלא בחזון שלהן.
לסיום סיומת, עשו לנו פרסומת
בשורה התחתונה אני חושב שבעולם שבו אנחנו נחשפים מידי יום לאלפי מסרים שיווקיים הייתי רוצה לדעת שישנן עדיין מספר פרות קדושות שבהן אסור לגעת. הניכוס של ההוויה היומיומית שלנו הוא תהליך מסוכן, שגוי ונוגד את הרוח האנושית. הניכוס הזה נוצר באמצעות יישויות עסקיות שמעודדות ללא כל רסן את התרבות האובר-צרכנית שלנו ב-20 השנים האחרונות. סופה של התרבות הזו כמובן תגיע ביום מן הימים ונחזור לשורשים שלנו, נחזור אל הערכים.
